לא חשבנו שנגיע לגיליון פורים ועדיין השאלות בנוגע לקשרים ולדייטים במלחמה יהיו רלוונטיות כל כך.
גם הדילמות נהיו קצת יותר מורכבות. בהתחלה עלתה השאלה אם זה הזמן להכיר מישהו חדש, בטח אם הוא מגוייס ואם כן, איך מתחילים קשר? איך בונים את הקשר כשרוב הזמן הוא לא זמין? נתקלנו גם בהתלבטויות רבות סביב עולם הדייטים. האם קשר שרק התחיל יוכל לעמוד במבחן המציאות הנוכחית? האם יהיה נעים לסיים קשר עם בחור בזמן שהוא לוחם בעזה? ככל שחלפו הימים – השאלות הפכו קצת יותר כבדות וקצת יותר מורכבות.
פגשנו את מיטל ממש בתחילת המלחמה. היא בדיוק סיימה קשר ארוך ואחת מחברותיה רצתה להכיר לה את רועי. על אף ההתלבטות אם לצאת עם בחור מגויס שאין לו יותר מדי זמן פנוי, היא החליטה להיענות להצעה כי הוא נשמע אחלה והיא לא רצתה לפספס אותו.
הם דיברו כמה פעמים כשהוא עדיין היה בשטח, ובאפטר הראשון שלו נפגשו לדייט שנמשך שש שעות. גם הדייט השני, שנערך למחרת -לפני שחזר לבסיס – נמשך כמה שעות והיה מעולה. הדייט השלישי התקיים רק אחרי שלושה שבועות, כשרועי יצא ליומיים. היה טוב, והיא כל כך רצתה שייפגשו למחרת, אבל כאן כבר נכנסה הדילמה החדשה – הוא יוצא ליומיים ויש לו חיים. גם ההורים שלו רוצים אותו, האחים וקצת סבא וסבתא. ויש גם סידורים לארגן שנדחו בגלל המילואים. מיטל התקשרה אלינו כדי לפרוק.
"כל כך פחדתי להתחבר שוב למישהו ושאני לא אהיה אצלו בראש סדר העדיפויות. הוא כזה חמוד, וקשה לי עם הפערים האלה בין הפגישות. כמו רכבת הרים שכל פעם מקבלת ברקס".
הסברנו למיטל שבניגוד לתקופות אחרות, הקשרים שנוצרים ונבנים בתקופה זו מתקיימים בעוצמות אחרות ובקצב שונה. "תצטרכי להתאים את עצמך למצב המשתנה", אמרנו לה. "לזהות את המקומות שבהם אין לך שליטה ועלייך לשחרר, לעומת המקומות שבהם יש לך שליטה ועלייך לקחת את המושכות לידיים. תיזמי, תהיי יצירתית, אבל גם גמישה".
"למה הכוונה?", היא שאלה ואנחנו השבנו: "הלו"ז שלו לא בידיו. לך יש שגרה אבל לו אין, ולכן עלייך להתאים את עצמך. גם אם זה אומר להיפגש בשעות לא שגרתיות או אפילו על חשבון העבודה לכמה שעות. ואםהוא יכול לצאת להתרעננות של כמה שעות – סעי אליו".
מיטל הייתה צריכה לעשות עבודה עם עצמה, להבין את הצורך של רועי לראות את בני משפחתו ואת חבריו ולדעת שזה לא מתקיים על חשבון הקשר שלהם, וזה לא אומר שלרועי אכפת פחות. חיזקנו אותה על היכולת לפתוח איתו את הנושא ולומר מה כואב לה מבלי להאשים אותו, מה שאיפשר גם לרועי לשתף אותה בקושי שלו, לומר עד כמה היא כן חשובה לו וכמה הקשר ביניהם משמעותי עבורו.
הימים חלפו, הקשר מתקדם ואיתו דילמה נוספת:
"רוע משתחרר בקרוב. השבועיים האחרונים היו לא פשוטים. הוא איבד שני חברים וכמה מחבריו נפצעו. אני ממש חוששת מהמפגש הקרוב, לא יודעת מה אני עומדת לשמוע, לא בטוחה איך אני אמורה להתנהל".
הצענו שתהיה שם בשבילו, עם אוזן קשבת ולב פתוח. ירצה – ישתף. ירצה – ישתוק. "בואי עם מידה של סקרנות ובלי שיפוטיות", הוספנו. "יש כאן הזדמנות להגיע לנדבך עמוק של קשר וחיבור, כי השיח ביניכם יכול להכיל המון רגש, אמפתיה וגילוי לב. יחד עם זאת, רצוי לא לקחת את המקום המכיל לכיוון טיפולי, כי זה לא נכון למרחב זוגי ולקשר רומנטי. דרבני אותו לפנות לאיש מקצוע, לשוחח איתו ולעבד את מה שחווה. זה הדבר הנורמלי והנכון לעשות בסיטואציה לא נורמלית. יש לרועי הזדמנות לעבד את מה שהוא איבד, אבל גם את מה שהוא זכה בו, והוא לגמרי זכה בך".
