היא התיישבה מולנו והעיניים שלה היו כבויות. רגע משפילה מבט, רגע מישירה אותו אלינו, נושמת עמוק ואומרת: "אתן המוצא האחרון שלי. אמרתי לעצמי שאם אני מגיעה אליכן ועדיין לא מוצאת זוגיות, אז זהו. אני מרימה ידיים והולכת להביא ילד לעולם לבד". ככה אמרה וברגע העבירה את כל כובד המשא והמסע שלה אל הכתפיים שלנו. אנחנו לא נבהלות, זו לא הפעם הראשונה שהמשפט הזה נאמר אצלנו. "איילת, למה את מרגישה ככה?", שאלנו.
"כי די, כמה אפשר? מה לא ניסיתי? אפליקציות, טיולים, קברי צדיקים, דייטים הזויים, כל הסגולות וכל התפילות", היא מנתה בצער את כל מאמציה. "מרגישה שעשיתי הכול. הדבר היחיד שדחיתי כל הזמן הוא תהליך אישי, אז אם גם זה לא יצליח – כנראה הכול אבוד".
ברווקות המאוחרת לכל אחת יש נקודת משבר שבה היא אומרת: זהו, הגעתי לקצה גבול היכולת שלי. נותרה עוד אפשרות אחת בסל הכוחות שלי שאני מוכנה לתת לה הזדמנות, ואם לא תביא לי את התוצאה המצופה – אני מרימה ידיים וזהו, זה כבר לא שלי. אצל איילת אותה אפשרות ששמרה לסוף היא להגיע לתהליך ליווי. אצל בחורה אחרת זו עשויה להיות הרשמה לאתר היכרויות, ואחרת תחליט שהמוצא האחרון הוא אמירת תהילים בקבר רחל.
"את יודעת שאין באמת דבר כזה 'המוצא האחרון', נכון? אין רשימה של דברים שחייבים לעשות אותם, ואם עברת על כולם ועדיין לא התחתנת – אבוד לך".
איילת לא השתכנעה כל כך מהר. "אבל כמה אפשר? כבר אין לי כוחות. אני רוצה לדעת מתי אפגוש את האחד שלי".
אנחנו לא יודעות אף פעם מתי זה יקרה. אנחנו לא יודעות אף פעם מה בדיוק אנחנו צריכות לעשות כדי שזה יקרה, וכאן מצוי הקושי הגדול: לחיות באי-ודאות. אי-ודאות גורמת לנו להתנער מאחריות, לתלות את יהבנו בגורמים חיצוניים ולקבוע – "זה המוצא האחרון", קביעה שאינה רציונלית בעליל ואינה מבוססת על שום הגיון או על איזו אמת צרופה.
"הקביעה הזו נובעת מהתהומות הרגשיים שבהם את נמצאת", אמרנו לה. "אנחנו הכי מבינות את המקום הזה ואת הרגשות שלך. אי-ודאות, בשילוב המאמצים שהשקעת עד כה והאכזבה מכך שהמאמצים הללו לא הניבו את התוצאה המיוחלת – כל אלה דוחקים אותך למצב שבו את מוכנה להשליך את הציפייה האחרונה שנותרה בך, לכאורה, על התהליך.
חשוב להבין שהתהליך הוא לא המוצא האחרון שלך, כי את לא במצב של מוצא אחרון. את במקום של כמיהה לזוגיות וזה מקום טוב להיות בו, ויש לך כל כך הרבה מה לתת לבן הזוג שעוד יבוא. לפעמים ארגז הכלים שלך קצת מתרוקן, האנרגיות דועכות והאמונה מתערערת, וזה בסדר. תהליך הליווי הוא כלי נוסף בארגז הכלים שלך, הוא לא המוצא האחרון. יש לך הזדמנות לבחור בו, להתמסר אליו כדי לאגור שוב כוחות, לאפשר לעצמך להצליח להתקדם עוד כמה צעדים לקראת הזוגיות.
אגב, את יכולה לבחור בכל פעולה אחרת שהיא צעד גדול מבחינתך, ובמקום לומר 'המוצא האחרון' – לקרוא לה 'הפעולה האמיצה שלי' או 'העשייה הגדולה הבאה שלי'. כל עוד את לא מוותרת לעצמך, לא מוותרת על החלום שלך ועל האמונה והידיעה שתהיי בזוגיות – אנחנו כאן, מחזיקות את התקווה ואת הידיעה שזה יקרה לך".
