לסדוק את הדמות המושלמת

צריך כוחות נפש לצאת לדייט.
ועוד דייט.
והרי יש את עניין ה”רושם הראשוני” הידוע וזה דורש ממני להשקיע במראה מחמיא, להתאמץ להיות נחמדה, להגיע עם אנרגיות גבוהות ולהיות מעניינת.
הדייט הראשון, הגם שהוא מאולץ ולא טבעי, משאיר אותנו בתחושה טובה ועם סקרנות למפגש שני.
כששני הצדדים מאד מתאמצים להביא את הכי טוב והכי “זוהר” שלהם.
אבל החיים שלנו הם לא סיפור הוליוודי, יש לנו מצבי רוח משתנים ואפילו חסרונות, אז באיזה שלב נרשה לעצמנו לחשוף את זה?
רוני נפגשת עם עידו כבר חודש. “אנחנו מתראים בתדירות גבוהה, יש לנו על מה לדבר, אנחנו צוחקים הרבה והאווירה זורמת.”
חיכינו לאבל, והוא אכן הגיע :”אבל אני לא תמיד מרגישה שבא לי להיפגש איתו. ברמה שאם אני צריכה לבחור בין להיפגש עם חברה טובה לשיחת נפש לבין דייט איתו, אני אעדיף את השיחה עם החברה. זה נורמלי?”
“הכל נורמלי. אין כאן כללים שהם חובה”, הרגענו את רוני ושאלנו “מתי פחות מתחשק לך להיפגש עם עידו?”
רוני חשבה וענתה בכנות: “כשאני פחות במיטבי. כשאני מרגישה שאין לי אנרגיות ואני פחות שמחה. די ברור לי שתקופת הקורונה המתמשכת השפיעה עליי. כשקשה לי אני מעדיפה לגשת לחברה טובה, לבכות אצלה ולדעת שהיא תדע לקבל ולהכיל אותי.”
יש כאן שני נדבכים שמייצרים אצל רוני חסם רגשי, שמתפרש אצלה כחוסר רצון לפגוש את עידו ולמעשה מונעים את התקדמות הקשר.
מצד אחד היא הרגילה את עצמה לדפוס מסויים של התנהגות בדייטים עם עידו – דפוס של “הפי, הפי” הכל טוב, שמח וחלילה לה מלשבור לו את הדמות המושלמת שהיא כביכול מביאה.
ואז כשהיא לא מצליחה לגייס את כוחות הנפש שיאפשרו לה להמשיך בפסאדה, היא מפרשת את זה כחוסר רצון לפגוש את עידו.
כשלמעשה, זה חוסר ביטחון שלה בעצמה. כי אם הוא יגלה שהיא לא כזו מושלמת הוא ייבהל ויברח.
הנדבך השני מושפע ישירות מהראשון. אם הדייטים נשארים ברמה של שיח שאינו פוצע קצת את מעטפת הרושם הראשוני, אז לא נוצר חיבור רגשי והקשר לא מתקדם לשלב הבא.
שיקפנו לרוני את הדברים ושאלנו: “איך את היית מקבלת את עידו אם היה מגיע למפגש מצוברח והיית קולטת שמשהו פחות טוב עובר עליו?” היא ענתה מייד: “ברור שהייתי שם בשבילו. שואלת, מתעניינת, מנסה לראות איך אפשר לעזור?”
“זה היה גורם לך להירתע או לחשוב לחתוך את הקשר?”
“ברור שלא. להיפך”
בדיוק.
חלק מקשר מתהווה, זה להבין שהצד השני עובר דברים בחיים, מתמודד עם קשיים ואפילו משברים והמפגש הזוגי יכול וצריך להיות המקום הבטוח שבו ניתן לשתף, לחלוק, לקבל עצה טובה או פשוט לפרוק מבלי שמישהו ישפוט אותך.
“ואיך אני אדע מתי זה יכול לקרות? מתי אני יכולה להרשות לעצמי ככה להביא את הקושי?”
הזכרנו שאין כללים. לכל קשר הזמן שלו והקצב שלו.
מה שאת יכולה לעשות זה תהליך פנימי לזוגיות טובה עם עצמך!
תבדקי האם אני מקבלת את עצמי גם כאשר אני פחות במיטבי.
כאן העבודה.
לדעת שנכון, אני לא מושלמת. אבל אני שלמה.
יש לי מה לתת ומה להציע לבן זוג, גם בזמנים קשים.
זה הבסיס וזו ההכנה הכי טובה לקשר משמעותי לטווח רחוק.