איך יודעים שזה זה?
התסריט הזה מוכר כמעט לכולנו. הם יוצאים כבר כמה חודשים טובים, מתחברים, מבלים, צוחקים, מכירים את ההורים והחברים, מטיילים ועושים שבתות יחד. אחד מהם בטוח שזה זה. מבחינתו – הזמן להצעת נישואין הגיע.
הצד השני? עוד לא שם. לא בטוח, צריך עוד זמן. אולי מפחד, אולי פשוט לא מרגיש את זה.
ובנקודה הזו עולה השאלה – מה הסיבה? רגליים קרות? חשש מהתחייבות? או אולי זה סימן שהקשר הזה לא נכון?
איך יודעים כמה זמן נכון להמתין, ומתי כדאי לשחרר?
ואיך אפשר לקבל החלטה כששני הצדדים לא רוצים לבזבז זמן?
ליהיא, בת 29, הגיעה אליי לקליניקה מלאת חששות. היא סיפרה על אורי – בן הזוג שלה. היא לא הפסיקה להדגיש כמה הוא טוב לה – איך הוא מתחשב, נוכח, מצחיק ואוהב.
“הוא מוכן,” היא שיתפה. “רוצה להתחתן. ואני מרגישה איום ונורא שאני לא מצליחה להיות באותו מקום כמוהו. בזמן האחרון אני משדרת המון לחץ מולו, ואני חוששת שאני מערערת אותו.”
ואז הוסיפה : “אולי זה בכלל לא זה? אולי אם הייתי באמת מאוהבת, לא הייתי מתלבטת בכלל?”
הקשבתי לה בעדינות, ואז שאלתי שאלה אחת פשוטה: “איך את עם קבלת החלטות באופן כללי?”
ליהיא חייכה חיוך של מבוכה: “אני גרועה בזה! עד שהחלטתי איזה תואר ללמוד, שיגעתי את כל המשפחה והחברים וגם בדברים הקטנים – מה להזמין בבית קפה, איזה בגד ללבוש, איזה כריות לספה , אני מתחרפנת. לפעמים אני ממש מעדיפה שמישהו יחליט בשבילי.”
ברגע אחד הדברים התבהרו. היא הבינה שהקושי שלה לקבל החלטה לא נובע בהכרח מאורי – אלא ממנה. מהאופי שלה, מהאופן שבו היא פועלת בעולם.
הרבה פעמים הקושי הזה מוביל אותה לתחושת חרדה והצפה, מה שפוגע ביכולת שלה להרגיש עד הסוף. וזה בדיוק מה שקרה לה גם בקשר עם אורי – החרדה כיסתה לעיתים על תחושת הביטחון שהוא העניק לה, ועל הרגש האמיתי שהיא מרגישה כלפיו.
“וכשאת כבר מקבלת החלטה – את שלמה איתה?” שאלתי
“לגמרי,” היא ענתה. “הקושי הוא תמיד רק לפני. הוא מציף ומפחיד. אבל אחר כך אני רגועה ובטוחה, והכול מתבהר.”
כדי לעזור לה לחוש את עצמה בתוך הקשר, ביקשתי ממנה לדמיין את עצמה עשר שנים קדימה – נשואה לאורי, הם חיים ביישוב עליו חלמו, נהנים יחד בבית משותף. חיים של שקט ויציבות.
שאלתי שאלות: באיזו מידה את מרגישה חיבור רגשי אליו? עד כמה את נמשכת אליו? כמה את מרגישה בטוחה לידו? האם את יכולה להניח עליו את הראש בלי מילים? עד כמה אתם חולקים ערכים משותפים?
ביקשתי שתדרג כל שאלה מ־1 עד 10. ליהיא, בלי להתבלבל, ענתה 10 על כל שאלה. בביטחון מוחלט. ופתאום, בלי הפחד, בלי שכנועים – משהו בתוכה נרגע. היא חייכה. “אז בעצם…זה כן זה. פשוט הייתי עסוקה בלנסות להיות בטוחה במקום להרגיש.”
ממש כמו אדם שרודף אחר כבוד – והכבוד בורח ממנו, כך קרה לליהיא. היא רדפה אחר הוודאות, והיא חמקה ממנה.
ולכן, שווה לשחרר אותה. להתחבר לקשר ממקום נוכח. לדמיין את העתיד, ולהחליט לתת ביטחון לקבלת ההחלטה.
אנחנו לפעמים בטוחים שוודאות תביא לנו שקט – אבל האמת היא ששקט פנימי הוא זה שמביא את הוודאות.
ולפעמים, האומץ הכי גדול הוא פשוט להחליט. לא כי אין פחד – אלא דווקא יחד איתו.
מאמנת אישית, עובדת סוציאלית ומנהלת רווחה בהכשרתה. בשנים האחרונות מתמקדת בטיפוח סדנאות ואימון אישי לרווקים ורווקות למציאת זוגיות במסגרת "ואהבת"
השאיפה הגדולה שלה היא לקדם את המודעות הציבורית לתופעת הרווקות המאוחרת ולמצוא לכך פתרונות יצירתיים.
נשואה ליוסי באושר ואמא ל-5 ילדים.