"אני חייבת לשלוח אליכן את הבת שלי", היא כתבה לנו. אנחנו מקבלות הרבה פניות מאימהות והתשובה שלנו היא כמעט תמיד זהה: "בשמחה, אבל היא צריכה לרצות את זה וליזום". כך זכינו לפגוש את אור. מקסימה, עדינה, מתחשבת.
"אמא שלי רצתה שאעבור תהליך אישי, ועכשיו הבנתי שאם לא אעבוד על הביטחון העצמי שלי, אמשיך להיות בלופ של דייטים", אמרה לנו אור כבר בפגישתנו הראשונה.
אור סיפרה שהיא מסתובבת בעולם בתחושה שהיא לא מספיק מוערכת ואהובה על ידי הסביבה הקרובה ביותר שלה, וכדי לחזק את הדימוי העצמי – שלחנו אותה עם שיעורי בית: עלייך לברר עם האנשים בסביבתך הקרובה – מה לדעתם התכונות הדומיננטיות שלך?
אור קיבלה את המשימה וביצעה אותה ביסודיות וברצינות, אך לפגישה הבאה היא הגיעה עצובה ומבולבלת. התפלאנו. עברנו איתה על רשימת התכונות שציינו בני המשפחה והחברות, התרגשנו והתרשמנו. החיזוק היה משמעותי, ולא הבנו למה אור הגיבה כך. "אמא שלי אמרה שאחת התכונות שלי היא שאני רגישה מדי לחספוס הישראלי. זה שבר אותי", הסבירה.
לא עזרה העובדה שבמקביל האם מנתה עשרות תכונות חיוביות – אור ננעלה על הנקודה הזו, שפגשה אותה במקום הכי פגיע שלה.
כל השבוע אור התקשתה לדבר עם אמה, עד כדי כך שחרגה ממנהגה ולא שיתפה אותה בדייט שיצאה אליו. לא סיפרה לה פרטים, רק יצאה ולא אמרה לאן. כשהאם התקשרה ואור לא ענתה, היא התחילה לדאוג ולהילחץ. באמצע הדייט אחותה התקשרה והכל יצא מוגזם ולא נעים. "זה היה נורא. הרגשתי שלא סומכים עליי. אולי אני באמת רגישה מדי?", שחזרה את תחושותיה. "לא שיתפתי את אמא שלי כי הרגשתי פגועה. היא נגעה לי בנקודה רגישה מדי ולא הייתי מסוגלת להתעמת איתה".
"ואם היית יכולה, מה היית אומרת לאמא?", שאלנו.
בשניה היא ירתה: "אני אדם גדול ובוגר, אני יודעת להיזהר, מפעילה שיקול דעת, מתנהלת באחריות. למה היא חושבת שאני לא מסוגלת להסתדר?". בעודה מתנשמת המשיכה ביתר שאת: "אני רגישה מדי? אני היחידה במשפחה הזו שמחוברת לרגשות שלה. בסוף אני זו שעושה תהליך אישי. מה איתם?"
זהו, היא הוציאה את הכעסים . "אור, אולי כדאי שאמא תשמע אותך? בואי נתאמן לקראת שיחה שלכן, מלב אל לב", הצענו.
הקשר והתקשורת בין אמא לבת הוא קשר כל כך מרכזי בחיים שלנו, וידענו שאם אור תעצור את עצמה מול האדם הכי קרוב אליה – יהיה לה קשה מאד לפתוח את ליבה מול בן זוג. היא עלולה למצוא את עצמה בקשר שבו היא מרצה, לא מביאה את המהות שלה ולא מביעה את עצמה. עוד לפני שנכנסים לזוגיות, כדאי להתאמן על היכולת לקיים קשר שיתופי ופתוח דווקא עם האנשים הקרובים אלינו ביותר.
אור יזמה שיחה עם אמא. במפגש היה מקום לאמה לשתף בדאגה שלה, שמגיעה מתוך אהבה והערכה עצומה לאור. אור מצידה הצליחה בפעם הראשונה להוציא את כל אשר על ליבה, בלי לוותר ובלי לפחד לפגוע או לאכזב. הייתה הבנה שהן חייבות לתקשר גם כשיש כעסים או פחדים, שהקשר שלהן יכול להכיל גם רגשות ושהן יעמדו בכך.
ההודעה שקיבלנו מאור אחרי חודש הייתה שווה הכול: "איזו הקלה. הבנתי שבמשך כל השנים הייתי רגישה כלפי כולם, ונמנעתי לכאורה מלעמוד על שלי. אמא שלי חששה שגם בזוגיות לא אדע לעמוד על שלי ומעגל הדאגה הזה שידר לי חוסר ביטחון. רק אחרי המפגש הפתוח פרצנו את המעגל. יש לי הרגשה שהקשר הבא שלי יהיה אחר לגמרי".
