בעידן הנוכחי והתובעני שבו מתנהלים חיינו – המרדף אחר התואר, קריירה מקצועית, השקעה במעגלים חברתיים, בכושר, בהתפתחות אישית ובתחביבים הם המובן מאליו. לא פלא שמציאת זוגיות נדחקת לתחתית שרשרת המזון. הרי כדי למצוא זוגיות יש להיות בעשייה אקטיבית, ולא תמיד רואים תוצאות, אז למי יש כוח להשקיע בזה?
את שירי פגשנו לראשונה לפני שלוש שנים, כשהגיעה אלינו מתוך תחושה שהיא מוכנה לזוגיות, הבחור רק צריך להופיע.
שירי, שתחזקה קריירה כמשפטנית במשרד ממשלתי גדול, אמרה שהיא עובדת מספיק קשה בעבודה שלה והיא לא רואה סיבה להתחיל לעבוד בלמצוא זוגיות. "זה משהו שאמור לקרות באופן טבעי", טענה.
היא סירבה להירשם לאתרים, לצאת לטיולים ולשבתות של רווקים ורווקות, והתעצבנה כשחברה ביקשה ממנה תמונה כדי להעביר לבחור פוטנציאלי. "אני לא מבינה למה אני צריכה להשתתף במשחק הזה? למה זה צריך להיות כל כך מסובך?", מחתה שירי. "בכל הדברים בחיים שלי אני משקיעה ומתאמצת, אז שלפחות בקטע הזה אוכל טיפה לנוח". תכלס, שירי ציפתה שהבחור המיועד והמושלם יתייצב על סף דלתה ויודיע "הגעתי".
הבנו לליבה. מי מאיתנו לא חלמה שהאהבה פשוט תפרוץ לחייה בדמות הבחור שנפגוש באוניברסיטה או בעבודה? פרסנו בפניה את ה"אני מאמין" שלנו: כדי להתקדם צריך להיות בתנועה. כדי שתהיה תנועה חייבת להיות עשייה. "תחשבי על כל התחומים בחיים שלך שבהם הגעת להישגים, האם היה משהו שהגיע בלי מאמץ? האם הייתה הצלחה שפשוט נחתה בחיקך?" היא לא הצליחה לענות. נתנו לה שיעורי בית עם כמה משימות ושיחררנו. לפעמים לוקח לדברים זמן לחלחל.
חלפה שנה. הקורונה הגיעה וטרפה לכולנו את כל הקלפים. הסגרים והריחוק החברתי הכפוי גרמו לשירי להבין עד כמה היא זקוקה לזוגיות, עד כמה קשה לה הלבד. משהו נסדק בה.
היא נזכרה בשיעורי הבית שנתנו לה והחליטה לעשות מעשה, ועוד כזה שהוא הכי לא אופייני לה: היא נרשמה לאתר הכרויות. זה דרש כוחות נפש עילאיים, אך היא עשתה זאת.
באותו ערב פנה אליה דני. הציעו לה אותו בעבר והיא סירבה. היא כמעט הלכה על האוטומט שלה ועמדה לסרב שוב, אלא שהיא קיבלה החלטה: אני בעשייה ואני יוצאת מאזור הנוחות שלי עד שאני מצליחה לייצר קשר אמיתי.
הם התכתבו קצת ודני הציע להיפגש. למרות שהיא לא חשבה שיש התאמה, היא הסכימה. הדייטים הראשונים לא היו מלהיבים בכלל, אבל שירי החליטה שזאת ההזדמנות שלה לעשות עבודה פנימית ולהביא את עצמה סוף סוף לתוך קשר. הבטיחה לעצמה שהיא באה בעין טובה, שהיא מיישמת את כל מה שלמדה אצלנו: גילתה סקרנות, התעניינה בבחור ואפשרה לו להכיר אותה באמת, בלי מסכות. ככל שהדייטים התקדמו, היא אפשרה לעצמה להיות נינוחה ונוכחת. החיבור נוצר.
הפעם היא הגיעה אלינו עם ברק בעיניים. "באתי להודות, להודות על האמת. גרמתן לי להבין שבגלל הפסיביות שלי פספסתי הזדמנויות. רק כשהבנתי שאני חייבת לצאת מאזור הנוחות שלי, משהו השתנה".
בדיוק. כדי להתקדם, חייבת להיות תנועה. כשאנחנו לא בעשייה למען השגת המטרה, אין תזוזה. רק כשנחוש מחויבות לתהליך, יגיע המאמץ מצידנו ותיעשה העבודה. שירי הייתה צריכה להרגיש שמספיק קשה לה עם הלבד כדי לזוז, וכשהחליטה שהיא מחויבת למציאת זוגיות כמו שהיא מחויבת בכל תחום בחיים שלה, היא הביאה את עצמה לעשות מעשה. והמאמץ השתלם!
