למה מי שאני רוצה - לא רוצה אותי?

הגיע הזמן לפצח אחת ולתמיד את תעלומת הבלתי מושג בעולם הדייטים.
אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה מרווקים ורווקות היא:
"למה כל אלה שאני לא מעוניינת בהם מתעניינים בי ודווקא אלה שאני כן רוצה לא רוצים אותי?"
התשובה טמונה לא פעם בצורך באישור
אם הוא יבחר בי- סימן שאני ראויה
אם אני אביא מישהו "שווה" שכולם יתרשמו ממנו- זו תהיה הוכחה לערך שלי.
אבל בדיוק שם במאמץ אנחנו עלולים לאבד את עצמנו
וככה קרה גם לנעמי.
נעמי, בחורה פלפלית, מתוקה, חברותית ותקשורתית, מצליחה מאוד בקריירה שלה עוברת אצלי תהליך כבר תקופה.
באחת הפגישות האחרונות היא הגיעה אליי עם השאלה הזו בדיוק.
"יש לי דייט עם מישהו שאני ממש מעוניינת בו," היא פתחה בהתרגשות.
"סוף סוף הצעה טובה! אחלה בחור, חברים מכירים אותו, ויש לי תחושת בטן ממש טובה לגביו."
"יש אבל?" שאלתי.
"כן…" היא ענתה. "אני מרגישה שאני הולכת לפשל. שיצאו לי שטויות מהפה. כל פעם שאני באמת רוצה מישהו זה מתפקשש."
אז שאלתי אותה: מה הכי מלחיץ אותך בדייט הקרוב?
"שהוא יחליט שהוא לא בעניין" היא ענתה.
ופה עצרתי אותה.
הרי אף אחד לא הכריח אותו להגיע. הוא לא נגרר לשם. בדיוק כמוך הוא בחר להיות בדייט הזה.
ולמה את בטוחה שהוא לא מתרגש? אולי גם הוא מתפלל שזה ילך טוב. אולי גם הוא יושב עכשיו עם חבר, ושואל את עצמו אם את בכלל תתני לו צ’אנס?
"וואלה, לא חשבתי על זה," היא חייכה.
ופה התחיל השינוי.
כדי שדייט יצליח – צריך לבוא אליו בגובה עיניים, עם תחושת שווי ערך.
את לא פחות ממנו. והוא לא יותר ממך.
כשדייט מתחיל בתחושת נחיתות – כל מילה נבדקת, כל צעד נמדד,זה יוצר אווירה לחוצה ולא טבעית.
"ועדיין… אני פשוט פוחדת לפשל," היא הודתה.
אז נתתי לה טיפ קטן:
תבואי מראש עם אישור לפשל.
אל תנסי להיות מושלמת. תהיי את.
ואם תצא שטות מהפה – תצחקי. דווקא הרגעים הלא מלוטשים, האותנטיים, הם אלה שמייצרים חיבור אמיתי.
וסיפרתי לה על מישהי שבטעות, טעמה בדייט הראשון מהצלחת של הבחור איתו יצאה,
במקום להילחץ, הם צחקו . והוא ? התאהב. ברגע האותנטי הזה.
שבועיים לאחר מכן, נעמי חזרה לפגישה. מחויכת. רגועה.
"אנחנו כבר בדייט שישי," היא סיפרה.
"את לא מבינה כמה זה שינה לי את כל החוויה. הפסקתי להרגיש שאני צריכה לספק סחורה. אני לא באה לשכנע אותו לרצות אותי – אני גם בודקת אם הוא מתאים לי".
וזה בדיוק עונה על השאלה מההתחלה:
למה מי שאני רוצה – לא רוצה אותי?
אולי כי כשאנחנו יותר מדי רוצים מישהו, אנחנו שוכחים לרצות את עצמנו.
שוכחים שגם לנו יש זכות לבחור. שוכחים את הערך שלנו.
אגב, זה עובד גם הפוך –
כשיוצאים עם מישהו שאנחנו לא מעוניינות בו, ושיש תחושת "הוא פחות ממני" –
כדאי דווקא להוריד את עצמנו לגובה שלו.
לא ממקום של ביטול עצמי, אלא ממקום של סקרנות אמיתית.
זה מאפשר לו להיות הוא, ופתאום מתגלים צדדים שאפשר לראות רק כשנמצאים בגובה עיניים ולא מעל.
ולכן, בפעם הבאה שאתן יוצאות לדייט, במקום לשאול את עצמכן
"האם הוא יאהב אותי?"
תשאלו: "האם אני אוהבת את מי שאני כשאני איתו?"
והוא? ירוויח. ובגדול.